פורסם ב כלים לחיים קלים, לא רק למתכנתות

האקתון כמדיום מתווך – כי מי צריך אלכוהול כשיש קוד?

היי לכולן,
אני לא יודעת אם כבר הזכרתי את זה בבלוג, אבל קשה לי עם אירועי חברה. אני  מטבעי מאוד socially awkward ועם כישורים חברתיים בינוניים מינוס. אירועים חברתיים מבוססי סמול טוק הם הקריפטונייט שלי.

כשאני הולכת לאירועי חברה אני בדרך כלל מבלה את הערב צמודה לאנשים היחידים שאני מרגישה בנוח איתם.  אם אני כבר מוצאת את עצמי בשיחה עם עובדת שאני לא מכירה היטב אני כנראה אבלה את רובה בלהסביר את הבדיחות המשונות שאני מספרת כשאני נבוכה.

שיהיה ברור, אני לא קוראת לביטול של אירועי חברה בברים ומסעדות. ברור לי שיש הרבה אנשים שנהנים מהם, ושזו הדרך המועדפת עליהם לבלות זמן עם אנשים. אבל אם, ממש במקרה, ישנם אנשי HR שם בחוץ שבדיוק מתכננים אירוע חברה ותוהים ממה אני ושכמותי נהנים, התשובה מבחינתי היא אחת – האקתונים.

למה דווקא האקתון?

אין כמו מדיום מתווך כדי להקל על אנשים להתחבר וליהנות. באופן אישי, אחת מהפעילויות החביבות עליי היא יצירת פרויקטים וכתיבת קוד. אז האקתון, לדעתי לפחות, הוא מדיום מתווך מושלם לאנשים שמחבבים קוד.

אם כבר האקתון, למה האקתון פנימי?

כל המחשבות האלו עלו אצלי מפני שלפני שבועיים היה לנו בעבודה האקתון, הראשון מאז שהצטרפתי. האמת היא שאפילו לא תכננתי ללכת אליו כי אני עדיין חדשה ולא היה לי צוות. בסוף שוכנעתי על ידי מיכל ועדינה שהחליטו שאני חייבת להשתתף בהאקתון ואני כל כך שמחה שהלכתי (תודה למיכל ועדינה!). 

תמונה עדכנית שלי כותבת קוד

ההאקתון התחיל בבוקר וזה היה נוח מאוד. רוב ההאקתונים שהשתתפתי בהם בעבר התחילו בצהריים המאוחרים ונמשכו עד הבוקר שלמחרת. זה היה כיף לפני עשור, אבל עכשיו אני ממש זקנה וחורקת מדי בשביל דברים כאלה.
גם בהאקתון הזה היו אנשים שעבדו עד אור הבוקר, אבל כל הצוות שלי הלך הביתה קצת אחרי תשע.

בתחילת היום הצטרפתי לצוות קיים עם רעיון ממש מגניב. העברנו את היום כצוות במובן הטוב ביותר: אכלנו ביחד, חשבנו ביחד, ותפקדנו ביחד. תוך חצי יום כבר היו לנו בדיחות פנימיות משלנו כמו דיאגרמה אחת שכולנו נקרענו מצחוק כשהסתכלנו עליה בלי שום סיבה.

רמת הפירוט של דיזיין בהאקתונים למקרה שמישהו תהה

הדינמיקה המוצלחת הזו נוצרה בעיקר בזכות האנשים הנחמדים שהיו בצוות שלי, אבל גם בזכות האינטנסיביות המיוחדת שיש בהאק עתון. התחושה שכולנו עובדים יחד על פרויקט שהוא שלנו, ואנחנו מאמינים בו, ואנחנו במרוץ כנגד השעון כדי להצליח.

הייתה הסכמה גורפת שגרבי הקיווי שקיבלתי היו הכי שוות

מור ושאר הצוות המארגן דאג למלא אוכל ושתייה, שזה קלאסי בהאקתונים. האלמנט שהיה חדש לי היה שהכריחו אותנו לקום מהכיסאות שלנו כל כמה שעות בעזרת הגרלות swag קטנות. זה היה צעד חכם. כשבמשך יום שלם את זזה מהמקום רק כדי לאכול וללכת לשירותים המוח מתחיל לקרוס לתוך עצמו במהירות. ההפסקות swag האלה היו ממש מרעננות. 

למה דווקא על מוצרים של החברה?

העבודה בהאקתון הייתה על מוצרים פנימיים של החברה. אני יודעת שזו נקודה שנויה במחלוקת, אבל אני אסביר למה לדעתי זה עובד דווקא ממש טוב.

דיברנו פה על האקתונים, אתן יכולות להצטרף לשיחה!

קודם כל, חשוב לציין שלא עבדנו על פרויקטים שהוכתבו לנו מלמעלה או מתוך פול סגור. כל אחד ואחת מהמשתתפים יכלו ליזום פרויקט ולחפש שותפים אחרים שיצטרפו. לא הייתה הגבלה על נושאים או תחומים. 
ההנחייה היחידה הייתה לעבוד על רעיונות שקשורים לחברה – לעבוד בתוך מוצרים קיימים, מעל תשתיות קיימות, לשדרג, לשנות או להוסיף.

היתרון העצום בעבודה מעל מוצרי החברה היא כמות התשתיות שכבר קיימת. כמעט לא משנה על איזה רעיון עבדת, יכולת לבנות אותו מעל מוצר קיים ובכך לקצר את רוב העבודה. בהאקתונים חיצוניים שעבדתי עליהם המון מהעבודה הוקדשה לבניית תשתית בסיסית כלשהי שאפשר יהיה לעבוד מעליה – הקמת שרת, יצירת עמודים או אפליקציות בסיסיות, צ׳טים וכו׳… פה הכל כבר היה מובנה, זה אומר שיכולנו להתרכז רק בחידושים.
בזכות התשתיות שהיו קיימות יכולנו לקדם את הרעיון שלנו הרבה מהר, ואשכרה לסיים את היום עם מוצר עובד.

אז כן, ברור שתהליך הפיתוח בהאקתונים הוא לא בריא או רצוי. אי אפשר לעשות תהליך דיזיין ופיתוח נורמאלי בטווח זמנים כל כך קצר. אבל מהצד השני של המטבע – איזה כיף זה שדברים קורים כל כך מהר! בימים רגילים אני תמיד פדנטית עם הקוד שלי, תמיד מקפידה על יונטסטים, תמיד משתדלת שהכל יהיה קריא והגיוני. מחלקת לקומיטים, משקיעה בהודעות וכו׳ וכו׳ וכו׳…

בהאקתון, הכל הולך לעזאזל על מזבח המהירות ויש בזה משהו משחרר מאוד. כשלרגע מתעלמים מכל החוקים של איך נכון לפתח, ופשוט רוצים לרוץ לסוף ולראות את הפיתוח שלנו עובד. איזה כיף זה להגיע לרגע הזה.


ומה אם שמעתי שהאקתונים זה דבר נורא?

קודם כל, את לא היחידה. אני מנסה לנתח קצת את הרגשות השליליים שיש לאנשים כלפי האקתונים פנימיים ונראה לי שהם בגדול באים בשני צורות – 

ההתנגדות הראשונה היא להאקתונים פנימיים שהם בעצם דרך להחזיק את העובדים אקסטרה שעות בעזרת פיצה ובירה ולהלחיץ את כולם כל היום.
האקתונים כאלה ניתן לזהות לפי כך שהמשימות בהם מוגדרות מראש, מונחתות מלמעלה, ולא מדובר בדברים חדשניים או מרגשים, אלא בסתם משימות שלא הספקנו לסגור. אני בעד שנסרב לקרוא לדברים האלה האקתון ונמציא להם שם אחר, כמו באסתון.
האקתונים פנימיים צריכים להציע הרבה יותר ערך מוסף ועושר לעובדים מאשר לחברה העורכת את ההאקתון. אם היחס הוא הפוך ישר הייתי חושדת.

ההתנגדות השנייה היא התנגדות מובנית לכך שאנשים מרגישים מאולצים להשתתף, ושהם לא יהיו טים-פליירס אם הם לא ישתתפו. אני ממש מבינה את ההתנגדות הזו. אם תחזרו לפסקה הראשונה תראו שאני מאלצת את עצמי להשתתף באירועים חברתיים כל הזמן כי אני לא רוצה להיות זאתי שתמיד מבריזה.
אז כן, זה מעצבן. אם לא בא לכם להשתתף בהאקתון ואתם מכריחים את עצמכם זה בטח לא כיף. אבל, כשאתם שופטים לרעה את הרעיון של האקתון כפעילות חברתית, נסו לזכור שיש אנשים שפורחים בסביבה הזו ונובלים בפעילויות אחרות.


שבוע אחרי ההאקתון הייתה הצגה של הפרויקטים. הצוות שלי זכה במקום שני ואני ממש גאה ומרוצה מההישג.
תראו איזה חמודים אנחנו.

2 תגובות בנושא “האקתון כמדיום מתווך – כי מי צריך אלכוהול כשיש קוד?

  1. עדיף לכתוב "האקתון", גם יותר קשור למילה "האק", וגם לא נותן אסוציאציה של קיא.

השאר תגובה